תערוכות

האמנות היפנית המודרנית היא קוסמופוליטית בעיקר בשל מהירות השגת המידע, הניידות של האמנים והתערוכות הבינלאומיות שהם נוטלים בהן חלק.

בראשית המאה העשרים יובאה ליפן לראשונה טכניקת הכרומו־ליטוגרפיה לדפוס. באותה עת הופיעה סדרת כרזות שנושאה היה נשים יפות. הכרזות מוסגרו והוצגו באולם סגור ולא הודבקו על לוחות מודעות ברחובות כמקובל במערב.

פריחת הדובדבן (Sakura) מייצגת יותר מכול את בוא האביב ביפן. הסאקורה הוא סוג של עץ דובדבן שאינו מניב פירות. פריחתו הקצרה, כשבוע ימים בלבד, מסמלת את העולם החולף וצבעו הלבן ורדרד את ערכי הטוהר והפשטות היפניים המסורתיים.

ג'ורג' וייל נולד בווינה בשנת 1938, ושנה לאחר מכן, עברה משפחתו לאנגליה. וייל למד בבית הספר המרכזי לאמנות ואומנות ובבית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון. בימי לימודיו, בשנת 1956, הקים סדנה לעיצוב ולייצור תכשיטים ועם זאת הוסיף לפסל ולצייר.

ה"האשירה־א" (Hashira-e; תמונות עמוד) הם הדפסי עץ בעלי מידות מיוחדות: אורכם כ־70 ס"מ ורוחבם כ־12 ס"מ והם נפוצו ביפן ממחצית המאה ה־18 ועד מחצית המאה ה־19.

מושג מאנגה (Manga), "ציורים אקראיים", הופיע לראשונה במאה ה־19. מאחר שהמאנגה, המצויירים באופן חופשי על הדף, הם רישומים מלאי הומור נקשר המושג לציורים קומיים.

התערוכה עוסקת בקו התפר שבין אמנות ריאליסטית לאמנות אבסטרקטית בהדפסים היפנים המודרניים.

בשנת 1600 לספירה נסחפה לחופי קיושו אנייה הולנדית ועל סיפונה נווט בריטי בשם ויליאם אדמס (נפטר 1620). אדמס נשאר ביפן כיועץ השוגון לענייני סחר עם המערב.